איך הורים מאבדים את ילדם? / יצחק טולדנו

7:26

אשתדל לעסוק בפרק זה בזהירות, כי נושא זה רגיש במיוחד, לכל הורה, ואתייחס לכך בכובד ראש.

לצערנו הורים רבים מאבדים מידי יום, מידי שעה, את ילדיהם שגידלו וחינכו והשקיעו בהם את חייהם, ומסרו את נפשם כדי לגדלם בדרך שבה אותו הורה חושב שזהו הדרך הנכונה ביותר לילדיו.

לפעמים הם מאבדים אותם שלא בכוונה, ולפעמים בעקבות אי שליטה על הילד,אז הם מעדיפים להרים ידיים בכוונה ולשחרר את הילד להתמודדות לבד עם העולם.

אציין, שהורים רבים נוטים לגדל את ילדיהם באותו אופן שבה הם גדלו הם בעצמם,

במכוון או לא במכוון הילדים מחקים את הערכים, צורת המשמעת, הכוחות, והמגבלות של הוריהם… (לא בהכרח תמיד זה טוב)

אבל אחד מהסיבות לאי הסתדרות עם הילד, נובע מכך, שההורה אינו מכיר, או יותר נכון אינו רוצה להכיר או לנסות להבין ולקבל, שהדור הנוכחי בו גדל הילד, אינו אותו דור שבו הוא גדל.

אותו אבא גדל בדור שלפני עשרות שנים, עם פחות קושי, עם פחות קידמה, עם פחות עולם הזוהר מהיום, עם טכנולוגיה ותחרות חברתית שונה מהעבר, ולא יבין אותו, ליתר דיוק הוא מבין, אך אינו מקבל ומפנים את עידן החיים החדשים ששונה כמרחק שנות אור משנות חיי צעירותו של אותו הורה. ובכך נופלים האבא והילד כל אחד לעולם חשוך, מפחיד, הילד עם התמודדות החיים לבד, והאבא עם ילדיו.

קשה לומר זאת, אבל רבים ההורים שמצפים מילדיהם שיגדלו ויצאו דיינים או ראשי ישיבות, חלומם הוא של אותם ההורים הוא חלום טוב וחיובי, ויש בהחלט לדרבן את הילד ולצפות ככל שיותר מהילד יצליח ויתקדם בחיים, שהרי אם תצפה מהילד למאה אחוז, אז הוא יצא שמונים אחוז, ואם תצפה ממנו לשמונים אחוז אז הוא יצא שישים אחוז.

אבל גם אותו הורה צריך גם להכיר במגבלות הילד, לפעמים לא כל ילד בנוי להיות הרב קנייבסקי או הרב עובדיה, בפרט שאנו חיים בדור שכל כך פרוץ וחשוף לעולם אפל ושחור ומלא בפריצות וזוהמה שקשה מאוד לצפות מהילד שיצא גדול הדור, ולא יקרה כלום אם הוא לא יצא הרב עובדיה, אבל הוא יצא בנאדם!

ולצערנו אותם אלו ההורים, שעל אף שהם רואים את ילדיהם יורדים ממסלול התלם שרצו שבנם ילך בו, עדיין אינם מכירים בכך שבנם כבר אינו חובש יותר כובע והחליפה, או שעזב את ספסל הישיבה לטובת ספסל לימודים אקדמאיים, ואינם מקבלים זאת אפילו אחר מספר שנים נכבדות שבנם 'שונה' מהילד המתמיד של חברו השכן.

ברור הוא לי יותר מאי פעם, בתור אבא אמנם צעיר, אבל יכול להבין את נאקתו ושברון הלב של אותו האבא שבנו סטה מהדרך.

ופה נוצר שני מצבים: אבא חכם – אם אותו האבא יזהה 'בזמן' ויקבל, על אף שקשה מאוד לקבל שינוי כזה, שבנו המיוחד כבר לא יגשים את חלומו,

יוכל אותו האב  לשמור על בנו, בזה שישבו יחד לשיחה ויגיעו להבנות על פי דרכו של שלמה המלך 'חנוך לנער על פי דרכו' ויבנו דרך חדשה לילד שבה יתמיד, ובכך יזכה לנחת מאותו בנו, שיכבדו, שיעריכו, וברוב המקרים גם ישמור על זהותו וכבוד המשפחה.

אבא 'לא' חכם – ממשיך בשלו, ולא מסכים לקבל שבנו ירד מדרכו, ולא מקבל שבנו הלך לצבא או ללימודים, וגרוע מכך שגם אינו מקבל אותו בבית! כי אותו אבא מתבייש בבנו שמסתובב בשכונה לבוש בחולצה כחולה. ולכן אותו אבא מעדיף לאבד את בנו, ולא לראותו כלל, או במקרה הטוב לראותו פעם במספר חודשים או בימי החגים.

אז אותו האבא אחרי שאיבד את בנו, התעורר אחרי מספר שנים, והבין שמי שהפסיד במלחמה זה הוא בעצמו! הוא הפסיד להיות בהצלחותיו של בנו, הפסיד כבוד מבנו, ובעיקר זיכרונות מרים וטראומתיים שנשאר חותם אצל בנו. וכך מתחיל ניסיון החזרה של האב אל ליבו של הילד שבמקרים רבים האב צריך להשקיע ולעמול שנים ארוכות כדי לשקם את היחסים מחדש.

אני בטוח שאני פה, ובמה, לילדים רבים שלא ניתן להם היכולת להביע את דעתם ואני הוא להם כמייצג.

ובטוח שאתה אבא מדהים ומיוחד, ושילדך כן אוהבים אותך, אבל תנסה להיות יותר קשוב לילדך, יותר לשבת איתם לשיחות אחד על אחד, יותר התעניינות בילד, אתה הביטחון שלהם, אתה כל עולמם… וככל שתקדיש להם יותר 'זמן', יחס, ואווירה נוחה, הלב של בנך יפתח אליך ותגלה עולמות ויכולות גדולים שלא הכרת בילדך, הרי לב של ילד זה אוקיינוס מלא בסודות.

אז איך אתה יכול לצפות מילדך, בזמן שאינך בבית מספיק בשבילו?

מתי בפעם האחרונה ישבת לשיחה עם בנך?

מתי פעם האחרונה לקחת את ילדך לאכול אתה והוא ביחד גלידה?

מתי בפעם האחרונה לקחת את ילדך שניכם יחד לבד לבריכה?

שכחת או אולי כי אתה כל היום בעבודה או אולי סתם שכחת – אז לא תוכל לצפות מילדך מקסימום, בזמן שאינך נותן מינימום.

אודות המחבר

עוד בכותרות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*