איך הפכתי למנשק מזוזות / אמנון לוי

7:37

העיתונאי אמנון לוי על הקשר שלו למגזר החרדי מתוך הטור שפורסם שפורסם במגזין 'ליברל' ובדף הפייסבוק שלו

ישי היה החרדי הראשון שהפך לחבר טוב שלי. כמעט כל מה שאני מבין לגבי העולם החרדי בא ממנו. בחור חריף, חכם, מאמין אדוק, אבל אחד שמאמין לעצמו, לא מיסיונר, כזה שהאמונה שלו נועדה לו בלבד, בלי יומרה לתקן אחרים.

הכרתי אותו כשהיה נער צעיר בישיבה. פרסמתי אז ידיעה בנושא חרדים בעיתון "חדשות" בו עבדתי, ואחרי יום הוא יצר קשר עם המערכת וביקש לדבר איתי. הוא דיבר מטלפון ציבורי בישיבת פוניבז.

זה שקר מה שכתבת, אמר לי, שקר גס, ואז הסביר לי מה לא נכון בידיעה. הוא צדק. הידיעה אכן הייתה שגויה. אבל זה לא שקר אמרתי לו, זו טעות. אני לא מכיר טוב את העולם החרדי וטעיתי. ישי היה מופתע. בעולמו החרדי אז, לא היו טעויות. רק שקר ואמת. לקח לו זמן להבין שאפשר לטעות בלי זדון, ולי לקח זמן לדעת שבעולם החרדי החיתוכים בין אמת ושקר חדים יותר, ברורים, אין מקום לאפור, החיים בחברה הזו אינטנסיביים מידי מכדי להכיל גווני ביניים.
הזמנתי אותו למערכת. התיידדנו. לא רוצה להיכנס להסברים פסיכולוגים אבל אולי תרמה לחברות העובדה שהוא היה יתום אב, ואני הייתי כבר אדם בוגר. ישי בא לבקר אותי בביתי,

''בעולם החרדי אז לא היו טעויות''. לוי עם יהודה גרובייס (אילוסטרציה)

"בעולם החרדי אז לא היו טעויות". לוי עם יהודה גרובייס (אילוסטרציה)

מהר מאד הבנתי שהוא סקרן לגבי אורח החיים החילוני כמו שאני הייתי סקרן לחיים שלו. ישי שימש מליץ יושר לחברה החרדית מולי, ואני למדתי ממנו כל פעם מחדש מה מאפיין אדם חרדי. יום אחד הוא בישר לי שהוא חייב לנתק איתי את הקשר. הוא נכנס לסבב שידוכים, וקשר של בחור ישיבה בשידוכים עם עיתונאי, הוא דבר שעלול למנוע ממנו זיווג. ברכתי אותו בהצלחה וניתקנו את הקשר. שנה שלמה לא שמעתי ממנו. הייתי בטוח שהחברות היפה הזו אבדה, והצטערתי. בוקר אחד פתחתי את עיתון המודיע, כהרגלי באותן שנים, ומצאתי בשולי העיתון בצד ימין כנהוג, מודעת אירוסין, הכרזה על כך שישי מתארס לחנה. עשר דקות אחרי זה קיבלתי ממנו טלפון, הוא רוצה לבוא אלי להכיר לי את ארוסתו.

ככה במשך שנים נמשכה החברות, שלושה ילדים נולדו לו, נפגשנו בשמחות, הכרנו איש את משפחת רעהו, החברות האישית הפכה למשפחתית. גם כשהפסקתי לסקר את העולם החרדי, הקשר עם ישי נמשך. בליל הסדר לפני שנים רבות הוטל עלי להכין גפילטע פיש. הייתי אובד עצות. טלפנתי לישי והוא הגיע אלי הביתה. יום שלם עמדנו במטבח והכנו ביחד את קציצות הדג. בגרסה שלו זה היה מעדן שאין שני לו.

לאט לאט הכרתי את חנה, שהפכה עם השנים לחני. היא הייתה בדיוק האישה בשביל ישי. פתוחה לאחר, סקרנית ולא שופטת. לילה אחד קיבלתי טלפון משניהם, הוא אמר לי שהיום יום נישואיהם, חני מאד רוצה ללכת לראות סרט מדובר מאד אז, אבל הוא חושב שלא יאה לחרדי להיכנס לאולם קולנוע. היא אמרה שביום הנישואים גבר חרדי צריך לעשות מה שאשתו מבקשת, אם לא למענה אז למען שלום בית. אחרי ויכוחים רבים החליטו לפנות אלי ולבקש ממני שאני אשב בדין תורה ואחליט בשבילם. הוחמאתי, אבל פסקתי לטובתה.

''הקשר של בחור ישיבה לעיתונאי''. לוי במאה שערים (צילום: ערוץ 10)

"הקשר של בחור ישיבה לעיתונאי". לוי במאה שערים (צילום: ערוץ 10)

 

עברו עוד כמה שנים, עזבתי את העיתון והפכתי למנחה בטלוויזיה. הייתה לי אז תוכנית אירוח והזמנתי את ישי לראיון על העולם החרדי. מדובר היה בשידור חי, הזמנתי את ישי להיכנס לבמה והבחנתי בדאגה, שהוא הולך בצורה משונה. איטית ועייפה שלא לפי גילו. למחרת טלפנתי אליו ושאלתי מה קרה. הוא אמר לי שזו לא שיחה לטלפון.

ישי חלה במחלה קשה חשוכת מרפא. גופו בגד בו. את המלחמה במחלה הוא ניהל באצילות אופיינית לו. כל פעם שהתקשרתי לשאול לשלומו, היה עונה בהומור, מקפיד לא להעיק על השומע בצרותיו. דווקא כאשר גופו הלך ונחלש, גיליתי איזה גבר הוא. חזק, פייטר, בעיני גיבור. גם במחלתו הוא נשאר ערני, מתעניין, סקרן לגבי הסביבה. כשעברתי לבית ברמת השרון הוא טלפן אלי ושאל אם יש לבית מזוזה. זו הייתה שאלה מפתיעה. עניתי לו שבבית של אתאיסט אין בדרך כלל מזוזה. מחר אני בא אליך להרכיב לך מזוזה, אמר, מתעלם ממה שעניתי. ישי, אמרתי, בחייך. אני לא בעניין. ואז, כמעט בבושה, הוא אמר לי שהוא מבקש ממני לזכות אותו במצווה הזו. כאדם חולה זה חשוב לו.

למחרת הוא בא עם אשתו וילדיו אלינו הביתה. גם המשפחה שלי הייתה שם בהרכב מלא. גופו כבר היה חלש, בקושי עמד על רגליו, כששלף פטיש ומסמרים והצמיד מזוזת עור מהודרת אל דלת הכניסה. אחר כך עמד נשען על מקל, וברך. כל מי שנכח במעמד עשה מאמץ גדול לכלוא את דמעותיו.
שנים שהמזוזה מוצמדת לדלת הכניסה. אני שמח שהיא שם. כל כל פעם שאני נזכר בישי אני מנשק אותה ומאחל לו כוחות גוף ונפש להתמודד עם המחלה שנגזרה עליו

 

אודות המחבר

עוד בכותרות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*