הזמרת החילונית המוכרת שחזרה בתשובה מדברת על הכל

11:17

הזמרת דין דין אביב שחזרה בתשובה בראיון לערוץ 7 ל'אתנחתא' מספרת על המסע הרוחני הגדול, שהתחיל דווקא דרך הגננת של הבן שלה, ובעלה שמל את בנם רגע נפתח אצלו משהו מאוד רוחני, ובנה שהחל ללבוש ציצית ודרש שכולם ינשקו אותה.

דין מספרת, "הכל התחיל כשבעלי מל את בנינו הבכור עדן, שזה מעשה מאוד אמיץ וקצת לא מחושב. הוא טבל במקווה וקרא תיקון הכללי לפני הברית, וחזר עם אור מאוד מאוד גדול, שבחיים לא ראיתי עליו קודם לכן. לא הבנתי מה קרה לו פתאום, ואיך הוא זכה לזה, ושאלתי אותו. והוא אמר לי שהוא בסך הכל קרא עשרה פרקי תהילים שחבר אמר לו לקרוא, שנקראים 'תיקון הכללי', וטבל במקווה. באותו זמן לא ידעתי אפילו שיש דבר כזה מקווה לגברים, והוא הסביר לי.

ובברית עצמה, המוהל, בלי הודעה מוקדמת פשוט לקח את היד של אלון, ונתן לו לעשות את החיתוך האחרון של הברית של הבן, ובאותו רגע נפתח לו משהו מאוד חזק ומאוד רוחני. הוא הבין שיש שם משהו, והתחיל לנסות לברר מה זה בכלל ברית מילה, וכל מיני שאלות שהיו לו על היהדות. בעצם מאותו רגע אנחנו במסע לברר מהי העצמה הרוחנית שהתגלתה לנו אז.

אביב (צילום יוטיוב)

אביב (צילום יוטיוב)

"בהמשך, בעלי נסע לאומן וחזר עם כובע, ששמתי לב שלא ירד לו מהראש במשך כמה ימים, מאז שהוא חזר. ואז שאלתי אותו: 'מה נסגר עם זה?', והוא אמר לי: 'אני עם כובע', וזרמתי עם זה. ואז לאט לאט התווספה גם כיפה מתחת לכובע פתאום, והכל קרה במין תהליכים כאלה איטיים. והוא התחיל ללמוד מחב"ד ומברסלב".

על השאלה איך הצליחה להחזיק עם השינוי אצל בעלה אמרה אביב, "היה קשה, לא היה קל. אני חושבת שאני פשוט לא התנגדתי מספיק, פשוט ראיתי שאלון נורא שמח, וזה שימח אותי לראות אותו שמח, וככה היה פשוט יותר לתת הרבה מקום אחד לשני, וזה עבד. אני חושבת שכשיש אהבה – אפשר להתגבר על הרבה קשיים, וזה באמת הבסיס בעיני להצלחה בזוגיות, גם אם היא לא קלה".

היא מתארת שכשהבן הבכור שלה היה כבר בן שנה וחצי, היא החליטה להכניס אותו לגן. אולם באורח מפתיע, דווקא שם, היא החלה למצוא את החיבור האישי שלה ליהדות, בנפרד מבעלה. "חיפשתי מישהי לשים אצלה את הילד בגן",  "היה לי חשוב שזו תהיה מישהי חמה ומאירת פנים, והייתי בכמה גנים ולא הסתדרתי. הרגשתי בלב ששום דבר הוא לא מספיק חמים ושליו כמו שאני מחפשת.

עם לאה שבת (צילום: יוטיוב)

עם לאה שבת (צילום: יוטיוב)

"הייתי בגן אנתרופוסופי, בגן דמוקרטי ובכל סוג של גן שרק שמעתי עליו, ועדיין לא הרגשתי שמצאתי את מה שאני מחפשת. ואז נתקלתי בגן של ברסלביות, ונכנסתי לתומי לבדוק. הארת הפנים הזו שהייתה להן והחום שיצא מהן העיניים הבוהקות האלה – פשוט חימם לי את הלב, והרגשתי שפה אני יכולה לשים את הילד. ככה זה התחיל אצלי, בכל אופן. ואז לאט לאט, כשבאתי עם לבוש לא צנוע, אז הגננת ביקשה נורא בעדינות אם אפשר לבוא עם צעיף, והסבירה לי מה זה צניעות. בסוף כל יום, כשהייתי מגיעה לקחת את הילד שלי, הייתי מתיישבת לידה ומניקה אותו והיינו מדברות.

"תמיד הרגשתי שהיא מסתכלת עליי ממקום כל כך פנימי, ועמוק ואכפתי, וזה ריגש אותי שמישהי ממש מקבלת אותי ואוהבת אותי ללא תנאי, בידיים תומכות ואוהבות. זה לא משהו שהייתי רגילה לקבל, וזה הרגיש לי שאני רוצה שייכות, להצטרף לתדר הזה, שמישהו יודע מה זו אהבה ללא תנאי, שזה תמיד משהו שקיבלתי מהבית לאהוב ללא תנאי, ולקבל כל אחד, ולאהוב אותו ללא גבול. זו מתנה גדולה. לאט לאט הייתי מגיעה גם לבית הכנסת, פתאום דמעות בעיניים, סעודות שבת אצל חברים, נקודות מרגשות שהעלו בתוכי שאלות של 'אז מה יש שם, מה זה הדבר הזה?'.

אודות המחבר

עוד בכותרות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*