חגי סגל נגד יאיר שרקי: "ליבו נוקף עליו על היותו עיתונאי"

9:29

לאחר הראיון שהעניק העיתונאי יאיר שרקי לעיתון 'מקור ראשון' בשבוע שעבר בו אמר כי "אי אפשר להיות עיתונאי טוב ולשמור את ה'חפץ חיים – אני מתקשה להאמין שיש דבר כזה עיתונאי שמחויב להלכה באופן מלא", תוקף עורך העיתון, חגי סגל את שרקי.

בטורו השבועי שפורסם בשבת האחרונה התייחס סגל לדבריו של שרקי ולאחר שציטט חלק מדבריו בראיון לעיתון, כתב: "עכשיו כבר מותר לגלות שבחדר הישיבות המערכתי שלנו תלויה זה שנים אחדות תמונה של ה'חפץ חיים'. לא תמונה של הרצל, לא של נחום סוקולוב, של החפץ חיים. היא כשלעצמה אינה הוכחה למאומה, כפי שתמונה של הבאבא סאלי בסטקייה אינה הוכחה לתעודת כשרות, אבל המסר האתי שלה ברור למדי: כתבים וכתבות, עורכים ועורכות, אנא בדקו בשבע עיניים כל מילה שאתם מורידים לדפוס, ודאו שהיא עומדת בתקן המחמיר של החפץ חיים להלכות לשון הרע ואבק לשון הרע, אל תלכו רכיל בעמכם. זכרו: כל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא".

שרקי. (צילום: פייסבוק)

שרקי. (צילום: פייסבוק)

סגל התייחס לתוכן של העיתון אותו הוא עורך וכתב: "האם מקור ראשון עומד בתקן הזה? לפי מיטב שיפוטי הבלתי אובייקטיבי, התשובה חיובית. מתוך עשרה קבין של לשון הרע שירדו לעולם העיתונות, נטל מקור ראשון פרומילים בודדים בלבד. למעט מקרי שגגה, הוא אינו טופל דברי עלילה על חפים מפשע ואינו מפרסם את גנותם של אישים שסרחו ללא תכלית ראויה. גם רכילות אינה הצד החזק שלו. מעולם לא התפרסם אצלנו מדור 'ציפורה' כלשהו, ובעזרת השם גם לא יתפרסם. קוראינו היקרים אינם יודעים מבעוד מועד מי התגרש ומי בהיריון. הם גם לא נתקלים בפורנוגרפיה, בגסויות או בהטפה לניאוף. כמו שכבר הכרזנו לאחרונה, הרמב"ם היה יכול לכתוב אצלנו בשקט, והחפץ חיים – לעשות מינוי".

לגופם של דבריו של שרקי, הוסיף סגל וכתב: "בכל זאת, חוששני שלא אצליח לשכנע את שרקי בצדקתנו, בצדיקותנו. דרישות המוסר התורני שלו מעצמו ומעמיתיו למקצוע גבוהות מאוד, ואני כותב זאת לזכותו. מוריו ורבותיו הטעו אותו לחשוב כי עיתונות היא משלח יד מפוקפק, שאינו נאה ואינו יאה ליהודי הלכתי. הם גרמו לו להאמין שיש סתירה מובנית בין תורת משה למקצוע העיתונות. בגללם, לבו נוקף אותו על עצם היותו עיתונאי. אילו היה רופא, בנקאי או סוחר, היה מסוכסך פחות עם מצפונו".

סגל (צילום: פייסבוק)

סגל (צילום: פייסבוק)

סגל מתייחס לדרישות ובעיקר לציפיות מעיתונאי חובש כיפה וכותב: "מטבע הדברים הקוד האתי של עיתונאי דתי שונה במקצת מהקוד האתי של עיתונאי חילוני, והוא אף אנוס לוותר על סקופים הכרוכים בחילול שבת, אך זה אינו שוני מהותי. תשוקת הסיפור, תשוקה לגיטימית בהחלט מבחינה דתית, מניעה את שניהם. הם מספקים צורך ציבורי חיוני. כיצד הציבור אמור לדעת שדוד ניצח את גוליית, בלי תקשורת? ששאול נפל בגלבוע? שמלכת שבא מבקרת בירושלים? שמרד בר כוכבא נכשל? שהרצוג נחקר?".

"במידת הצורך מחויב העיתונאי הדתי, בדיוק כמו עמיתו החילוני, לחשוף שחיתויות, עוולות וסתם תקלות. זה לא לשון הרע, זו מצווה. כאשר איזבל ואחאב רוצחים את נבות, מצוות עשה מדאורייתא לפרסם את קלונם ברבים. כשהשחיתות אוכלת כל חלקה טובה בבית המקדש או בלשכת ראש הממשלה, מוטלת חובה הלכתית לדווח על כך בערוץ 2, לא רק מעל דפי ישעיהו או ירמיהו. איסורי לשון הרע לא נועדו לספק תעודת חסינות לתופעות שחיתות, ועיתונאים אינם בעלי מקצוע מפוקפקים יותר מבעלי מקצוע אחרים. כל עוד הם פועלים ביושר, אין להם מה לחשוש ממבטו המוכיח של החפץ חיים. מקצוע העיתונות הוא כלי כשר לביעור הרע בעולם ולהארת הטוב. ככל הנראה יישאר בו צורך גם כשהמשיח יבוא. אגב, נשמח מאוד לראיין אותו".

אודות המחבר

עוד בכותרות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*