כשכוכב הרשת הציני אלימלך זילברשלג פרץ בבכי / טור פרידה

7:45

בלב בית המדרש הגדול, מול מיטת מי שהיה האהבה הגדולה בחיי, אני עומד ומתייפח כאדם שעולמו חרב עליו. גלים גלים תוקפות אותי הדמעות, אני לא נלחם בהן.
אני מלא תקווה כי תיכף, עוד רגע קט אקבל טפיחה על השכם מאדם חביב שיאמר לי ״ילד, למה אתה בוכה?״ וכשאשיב לו הוא יאמר לי שאני הוזה.

נכנסנו עשרות נערים אל הרבי, אל קודש הקודשים, אל אבא. המקום בו תמיד הרגשנו בטוחים, מחובקים ואהובים.
הגבאי הקריא מתוך דף את שמות כולנו להתברך מפי המנהיג בכל טוב.
שם רודף שם, מזקן החבורה אל הצעיר שבה.

האב דודי זילברשלג עם האדמו''ר ז''ל

האב דודי זילברשלג עם האדמו"ר ז"ל

אני, נער כבן 15 ממתין בחרדה להקראת שמי והנה בא תורי לבוא לפני הרבי, להושיט את ידי לידו המלטפת ולהתברך.
״אלימלך בן רבקה״ מכריז הגבאי ואני ניגש בחרדת קודש אל הרבי, אל אבי הלא ביולוגי, מושיט לרבי את ידי והרבי עוצר לרגע, מסתכל בעיניי ״*צבי* אלימלך, הלא כן?!״ שואל הרבי בחמימות, אני מחייך בביישנות ונפנה לעבר תור הנערים שכבר עברו בקודש. ״הרבי זכר את שמי המלא״ אני מוצא את עצמי מופתע, כן, הרבי זכר אותי באופן אישי. היו לו אלפי שמות לזכור, הוא זכר את כולם. כל אחד באופן אישי.
עמוק בעשור השמיני לחייו זכר הרבי את אלפי ילדיו על שמותיהם.

כזה היה הרבי שלי, הרבי הקדוש מסערט ויז׳ניץ.

עם שניים עשר שפות השגורות בפיו עידד, תמך וחיזק רבבות רבות של אנשים מכל קצוות הקשת האנושית.

עם האינטליגנציה והידע שאין שני להם ייעץ לאלפי הפונים לעצה ותושייה.

עם הלב הענק, הידיים הרכות והרגש האינסופי חיבק כל אדם באשר הוא, ללא הבדל דת, מין, גזע וצבע כיסוי ראש, גם עם הראש גלוי.

כזה היה הרבי שלי, הרבי הקדוש מסערט ויז׳ניץ.

רבי, האהבה חסרת ההגדרה או גבול, האהבה שאין לתאר אותה במילים חסרה לנו.

אבא, לאן נעלמת לנו?
האבא, המלך, המנהיג כבר לא איתנו. איך ממשיכים מכאן הלאה?
כל אותם נדכאים ששימשת להם למפלט, שכל חייהם הרגישו דחויים עד שהגיעו הנה, לאימפריה שלך ׳רמת ויז׳ניץ׳ בחיפה, פה הם הרגישו מקובלים, פה הם היו סוג א׳. חיבקת אותם, טיפחת ללא הרף, דאגת באופן אישי לכל אחד מהם – לאן הם ילכו? מי יחבק אותם? מי ידאג להם?

אני עומד סמוך למיטתך הקדושה ורואה דתיים, חילונים, אשכנזים ומזרחיים באים לומר פרק תהילים לצד מיטת מי שהיה המשענת שלהם.
היית אבא של כולם.

זילברשלג עם האדמו''ר מסערט ויז'ניץ זצ''ל

זילברשלג עם האדמו"ר מסערט ויז'ניץ זצ"ל

סיפר לי אדם שפגש איש עסקים לא דתי, כשהלה שמע כי הוא משתייך לחסידות סערט ויז׳ניץ אמר לו ״תשמע מה היה לי עם הרבי״.
הוא היה במצב כלכלי קשה ועסקיו הסתבכו, הוא הגיע אל הרבי כדי לקבל עצה. ״הרבי פרש בפניי תוכנית עסקית מפורטת משל איש עסקים ממולח הוא במקצועו, תוכנית שאכן הוציאה אותי ממצבי הקשה בתוך חודשים ספורים וייצבה אותי״ אבל כאן הגיע הסיפור האמיתי. ״הודיתי לרבי על העצה הנבונה ונפניתי לצאת מחדר הקודש, ואז הרבי קורא לי, הרבי קם מכיסאו אל עבר המכתבייה שהייתה מאחוריו, הרבי פותח את המגירה העליונה ושולף סכום כסף לא מועט, בתמיהה בלתי מוסתרת אני שואל את הרבי לפשר הכסף, כמו אבא רחום הרבי משיב לי במלאכיות ״אתה אולי יוצא מפה מחויט, עם רכב יפה, כל רואיך יחשבו כי הינך עשיר, אני יודע שאפילו כסף לארוחת ערב אין לך, קח שיהיה לך״….

אחד מצדיקי הדור כששמע את הבשורה המרה אמר: ״הרבי מסערט הוא הלב״
כן, הרבי שלנו היה הלב.
לקחו לנו את הלב.

בראשי אני שומע את הרבי עכשיו מפייט במתיקות מצמררת ״עשה למען שמך״, זה מוחשי ממש, ״וקדש את שמך על מקדישי שמך״, הקהל משיב בניגון מעורר והרבי ממשיך ״בעבור כבוד שמך״ זה חי, הכי חי שיש.

״איך אני מסביר לאנשים מי היה הרבי?״ שאלתי את אבי הביולוגי אמש, ״היו לו לרבי אלפי בנים יחידים״ השיב לי בדמעות, כל אחד מעם ישראל היה בן יחיד שלו.

''הרעיף אהבה על כל הסובבים''

"הרעיף אהבה על כל הסובבים"

״גאון במידות טובות״ העיד עליו הגראי״ל שטיינמן, הוא באמת היה גאון במידות טובות.

כל חייו הבליג וויתר למען השלום, כל חייו דיבר על שמירת הלשון, זה בער בו.

כל חייו הרבי רצה שנהיה יחד, שנהיה מאוחדים, שנאהב אחד את השני.
יצא, שבשבת האחרונה עם הרבי יצאתי עם חברים, לא הייתי ליד הרבי בשבתו האחרונה. בתחילה כשהגיעה בשורת האיוב כעסתי על עצמי, ואז נזכרתי מה הרבי רצה כל חייו, שנהיה יחד, אז בשבת האחרונה לחייו עשינו את רצונו, היינו יחד תלמידיו וחסידיו.

מלך ישראל, אבי יתומים, לב כולנו, נלקח מעימנו בחטף, נלקח אך נשאר עמוק בליבנו.

יתומים אנחנו
אבא, אנחנו מתגעגעים.

אודות המחבר

עוד בכותרות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*