טור מיוחד: מה שדב הלברטל לא יודע / פרופ' אמיר חצרוני

8:55

דב הלברטל כנראה לא יודע ששנינו איבדנו אותה עבודה אצל אותו מעסיק מאותה סיבה.

לפני קצת יותר משנה פנה אלי אראל סגל, והציע שאגיש איתו ביחד את "לא סותם את הפה" בגלי ישראל. "אני לא אוהב את הדעות שלך , אבל מה לעשות ששמאלנים כמוך מביאים קהל," הוא הסביר.

זמן קצר לאחר אותה שיחה קרו שני דברים שההצטלבות ביניהם גנזה את סיכויי לשבת מאחורי המיקרופון בתחנת הרדיו של המתנחלים. בגוש עציון שלושה תלמידי ישיבה לא חכמים (בלשון המעטה) החליטו לקחת טרמפ בשטח כבוש באמצע בלילה. עשרים קילומטר מערבה משם, זכריה כלבי ההאסקי האהוב שהיה עדיין גור התפתה להיכנס למכונית של גנב כלבים. מכאן, קצרה היתה הדרך לסטטוס נוקב שפרסמתי בפייסבוק ובו הבהרתי כי חטיפתו של זכריה מטרידה הרבה יותר מחטיפתם של גיל-עד שַׁעֶר, נפתלי פרנקל ואיל יפרח.

המאמר של הלברטל ב'כיכר השבת' (צילום מסך)

המאמר של הלברטל ב'כיכר השבת' (צילום מסך)

קרא גם: הלברטל הושעה מ'גלי ישראל' בעקבות מאמר ב'כיכר השבת'

בעקבות איומים על חיי גנזתי את הסטטוס, מה שלא עזר לי אצל אראל סגל שהודיע לי – כמו שהודיע עכשיו לדב הלברטל – כי הוא מוכן להגיש תוכנית רדיו עם שמאלנים אבל לא עם שמאלנים קיצוניים. לידיעת מר סגל, שכמעט וישב לידי אורן חזן בבית המחוקקים – ההודעות שלו הן עבירה על סעיף 2 בחוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה אשר אוסר על אפליה בעבודה (לרבות כמובן פיטורין) מטעמי השקפת עולם. ברור, כמובן, שזה לא חוק שנועד כדי שיקיימו אותו, אלא כדי להראות לעולם העוין ששונא את מדינת ישראל סתם ככה מטעמי אנטישמיות שאנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ולא חס וחלילה דיקטטורה שבה אנשים שדעתם הפוליטית אינה אהודה נדונים לאבטלה.

בניגוד להלברטל, שזוכה ללא מעט פינוקים מהתקשורת הישראלית (קשה לחשוב על ערוץ טלוויזיה שלא מראיין אותו על בסיס קבוע), אני מוחרם בתקשורת מאז שהצהרתי כי אני מתנגד לחוק השבות ומצטער שלא נעשתה סלקציה בעליה הגדולה של שנות ה-50. כנראה שלמדיה קל יחסית לבלוע חרדי לא לגמרי ציוני, שסבור כי המפתח לעתיד ורוד לעם ישראל הוא ביאת המשיח, וקשה לקבל חילוני קוסמופוליט שדורש משר הפנים למחוק את יהדותו, שסבור כי הקמת מדינת ישראל היתה טעות ושעתידנו בכלל באירופה.

ההתנצלות של הלברטל (צילם מסך)

ההתנצלות של הלברטל (צילם מסך)

ליתר ביטחון, הלברטל מיהר להתנצל על המאמר שפרסם השבוע ובו לעג (ובצדק לטעמי) לפסטיבל שנעשה סביב אותם תלמידי ישיבה שסירבו להבין כי אי אפשר לכבוש ולהשפיל את העם הפלשתינאי ולצפות ממנו לטרמפ.  ייתכן שההתנצלות של הלברטל תשכנע את סגל שהלברטל שווה בעל זאת מיקרופון. אני, מכל מקום, לא מתכוון להתנצל. במלאת שנה להרס עזה אני כותב פה בצורה הברורה ביותר: אם הייתי צריך לבחור אם להציל את חייו של זכריה ההאסקי או להציל ממוות שלושה דוסים שבמקום ללמוד מחשבים מבזבזים את זמנם על תורה וגמרא – לא הייתי מהסס לרגע ומציל את זכריה. אני שמח מאוד שמבצע צוק איתן הסתיים כפי שהסתיים – כאשר זכריה שוב אצלי בבית ותלמידי הישיבה מגוש עציון עמוק בעולם הבא.

אודות המחבר

עוד בכותרות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*