שי דורון נפרד מדודו רותם / טור פרידה

8:00

השבוע ליוויתי את דודו רותם בדרכו האחרונה מרחבת בית הכנסת של שכונת הגפן באפרת, לבית העלמין בכפר עציון. פסעתי עם ההמונים ותוך כדי אמירת פרקי 'יושב בסתר עליון' סיפר לי יצחק פינדרוס, מי שהיה ראש עיריית ביתר עלית: "לפני שעורך הדין דוד רותם נכנס לפוליטיקה ולכנסת, הוא היה בין השאר היועץ המשפטי של עיריית ביתר. מתוקף תפקיד זה הוא ישב בישיבות ועדת ההנחות לארנונה. כמשפטן ואיש חוק הוא היה קפדן ומחמיר, וסירב בתקיפות לאשר פטור שאינו עולה בקנה אחד עם הקריטריונים הפורמאליים. פעם אחת, אחרי שתיארנו לו את מצבה הקשה של אחת המשפחות, הוא שלף המחאה ושילם את חשבון הארנונה מכיסו הפרטי – בתנאי שזה יהיה מתן בסתר. וכך אירע שוב ושוב. עשרות מתושבי ביתר עלית שומרים טינה לעורך הדין הקפדן דוד רותם שסירב לפטור אותם מארנונה, ובמקביל מוקירים תודה לגמ"ח האלמוני ששילם במקומם. הם לא יודעים שהגמ"ח לא היה אחר אלא חשבון הבנק הפרטי של דודו רותם".

מהיכרות קרובה ומעמיקה עם חבר הכנסת ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט עו"ד דודו רותם דומני כי סיפורו של פינדרוס מבטא ומסמל את אישיותו של דודו: איש שתוכו לא היה כברו, אבל דווקא במובן החיובי של המימרה. דודו היה צבר אמיתי, סברס. בעל מעטפת קוצנית מבחוץ עם מתיקות ורוך מבפנים.

בשנה האחרונה זכיתי לצקת מים על ידיו כיועץ פרלמנטרי ודובר יו"ר ועדת החוקה. עושה רושם שהוא היה ידוע בציבור כאדם נוקשה וקשוח, ציניקן ונהנתן – אבל ידעתי כי האמת שונה לחלוטין. מאחורי החזות הסתתר אדם רך ורגיש, צנוע וגומל חסדים. הדיסוננס הזה גרם לי לנסות לגבש תוכנית קריאטיבית לשינוי תדמיתו המסולפת. הצעתי קווים אופרטיביים מפורטים לקמפיין שידליף כמה עובדות וסיפורים על תפקודו – אבל דודו סירב בתקיפות.  "אצלנו בישראל ביתנו אין פריימריס ולכן אני לא זקוק להערכה בציבור ובתקשורת" הוא אמר. "בוא נאמר ככה", הוסיף במטבע הלשון האופייני שלו  "מי שצריך לדעת מי אני, בבית דין של מטה ובבית דין של מעלה, יודע. לספר לכל השאר ולשווק תדמית – לא צריך" חתם בנחרצות, ולימד אותי צניעות אמתית מהי.

דודו אסר עלי, בין היתר, להבליט את העובדה שהוא חבר הכנסת הכמעט יחיד שוויתר על רכב שרד מהכנסת, יחד עם כספים גדולים עבור דלקן, אלא נסע יום יום מאפרת ברכבו הפרטי, ואף נהג בעצמו במשך שנים רבות, חרף נכותו. נכון, גם יאיר לפיד עשה זאת בהמשך, אבל הוא ליווה זאת במסע פרסום אדיר בכל אמצעי התקשורת והמדיה. דודו גם ביקש שאצניע ואניח בשקט את הנתון כי הוא היה חבר הכנסת החסכוני ביותר בשימוש בכספי ה"קשר עם הבוחר". בעוד רוב חברי הכנסת חגגו ברכישות סמארטפונים, שעורי אנגלית, שכירת לשכות נוספות ומקררים לרכבים – דודו נמנע מלהשתמש בתקציב ואמר כי "כסף ציבורי זה קודש". אורחי ועובדי הלשכה הסתפקו ב'טסטר צ'ויס' וסוכר שדודו הביא בצנצנות מהבית.

''בפנים היה אדם רגיש ורומנטיקן''. דורון

"בפנים היה אדם רגיש ורומנטיקן". דורון

דודו  לא הרשה לי לשווק אותו או לספר אודותיו כאיש יודע ואוהב ספר. מעטים יודעים כי דודו היה שוחר ספרות יפה, וקרא כמעט כל ספר עברי בין זמננו. בלילות, לאחר שהיה מותש מימי דיונים ארוכים בכנסת, הוא נהג לקרוא ספרי פרוזה ועיון להנאתו. היתה לו חיבה גדולה לעמוס עוז ולסופרים של  "דור המדינה". על ספרו האחרון של עמוס עוז, "הבשורה על פי יהודה" הוא אמר כי מדובר בספר "ירושלמי מצוין", והתרגש לקרוא את "מיכאל שלי" על סטודנטים ירושלמים בשנות -60 שלמדו ב'טרה סנטה' שבשכונת רחביה – מרחק רחובות אחדים מהבית בו גדל ברחוב רד"ק. הוא סמך על הטעם שלי כמבקר ספרים, ומדי שבוע הייתי מביא לו שני ספרים מספרית 'בית העם' אותם גמע תוך ימים אחדים. מאחורי הדימוי הציני, הסרקסטי ואולי אפילו גס הרוח – הסתתר אדם רומנטיקן ורגיש.

עורך הדין דוד רותם היה איש ארץ ישראל השלמה ומראשוני המתנחלים. הוא היה ראשון רוכשי המגרשים באפרת ("שילמתי אז בלירות", הוא אמר לי) ומראשוני המתיישבים, ואף ביקש להיטמן בעפר הגוש. למרות זאת, דומני כי אהבת חייו היתה דווקא ירושלים. למרות ש'גלה' מירושלים לפני למעלה מארבעים שנה, כל חייו התנהלו בירושלים והוא היה ירושלמי בדם. למען האמת, לא רק איש ירושלים המודרנית והמאוחדת, אלא בעיקר כאיש ירושלים הקטנה של פעם. כמעט כל שיחותנו גלשו לסיפורי נוסטלגיה מירושלים של לפני מלחמת ששת הימים, אותה כל כך אהב.

שוב ושוב סיפר לי כיצד בילדותו שיחק כדורגל על המגרש שעליו בנוי כיום בית הנשיא, ועל הקומזיצים והצ'יזבטים שהתנהלו בסלע "האמבטיה" שבטלביה עליו שוכנים כיום האקדמיה למדעים ותיאטרון ירושלים. בחודשים האחרונים, כאשר מצב בריאותו החמיר ולחץ הדם ורמות הסוכר נסקו, הוא חזר יותר ויותר לסיפורי הילדות בירושלים של שלהי שנות ה-50 וראשית שנות ה-60.

דוד רותם פרופיל

נפטר בכיל צעיר יחסית. רותם ז"ל

לפני חמש שנים פנו אליו חברי כנסת חרדים ודתיים לאומיים והציעו לו להתמודד על ראשות עריית ירושלים. דודו בדק את הנושא לעומק והגיע למסקנה שסיכוייו אינם בטוחים, אבל עצם הרעיון החמיא לו מאוד והפך אותו למאושר.

דודו נטמן ברגבי גוש עציון, אבל היה אבן מאבני ירושלים ומהדמויות הירושלמיות של פעם, שספגו והעשירו את הפולקלור הייחודי של העיר. כצבר אמיתי ובהיותו צעיר מהמדינה בשנה אחת בלבד, הוא ליווה, התבגר וחווה את כל המאורעות של ישראל הצעירה – תחילה בירושלים שבליבה חומה, ובהמשך בירושלים המאוחדת.

דודו נפטר צעיר מדי, אך ביום האחרון שלנו ביחד בכנסת אמרתי לו "מר רותם, היית חבר כנסת שמונה שנים, מתוכם שש שנים כיו"ר וועדת חוקה, עם שפע עשייה וחוקים ובראשם חוק המשילות אותו יזמת. נראה לי שאתה יכול להיות מרוצה" הוא חייך, טפח לי על השכם  ואמר בחדות האופיינית שלו: "לגמרי".

 

שי דורון היה יועץ לדוד רותם בהיותו יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.

הטור מתפרסם הבוקר בעיתון 'מקור ראשון'.

אודות המחבר

עוד בכותרות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


*